מיניות היא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. מיניות בריאה מוגדרת כמיניות שמבוססת על גישה חיובית, הוגנת ומכבדת למיניות, למערכות יחסים ולרבייה ושחופשייה מכפייה, מפחד, מאפליה, מסטיגמה, מבושה ומאלימות (CDC, 2012). מתוך הגדרה זו נובעות שתי פרספקטיבות מרכזיות, ובהן תתמקד סקירה זו. הפרספקטיבה הראשונה עוסקת בשאלה כיצד ניתן לקדם גישה חיובית, הוגנת ומכבדת למיניות (קרי, קידום בריאות מינית); הפרספקטיבה השנייה עוסקת בשאלה כיצד ניתן להפחית היבטים של כפייה ושל אלימות באשר למיניות.
קיים קושי מובנה לעסוק בשתי השאלות הללו במסמך אחד שכן הספרות בתחום ברובה מפוצלת ואינה מתייחסת לשני ההיבטים הללו בעת ובעונה אחת. לפיכך, סקירת ספרות זו נשענת על שני עולמות ידע מרכזיים: האחד, החינוך המיני (sexuality education); והשני, מניעת אלימות מינית (sexual violence prevention).
הספרות בנוגע לחינוך מיני קשורה קשר הדוק לסוג השיח בנוגע למיניות (Jones, 2011). לעיתים תכופות מדי, תוכניות לחינוך מיני עוסקות בהשלכות השליליות האפשרויות של מיניות ומעט מדי תוכניות עוסקות באוריינטציה חיובית למיניות (sex-positive orientation) שמדגישה את האפשרות להנאה רגשית וגופנית ממין (Dailey, 1997). נוסף על העיסוק בהשלכות השליליות, מגבלות נוספות של תוכניות קיימות לחינוך מיני הן התעלמות מנטיות מיניות מגוונות או מזהויות מגדריות נוספות וכן התעלמות מהצטלבות מיקומי שוליים, כלומר מן ההבנה שהמיקום החברתי של נשים מושפע מזהות מגדרית ומפטריארכיה, כמו גם ממערכות דיכוי נוספות כגון גזע או מעמד (Bay-Cheng, 2003). גישות ותוכניות עכשוויות לחינוך מיני ממוקדות בזכויות (rights-based) וביחסי הכוח (power relations) בחברה (Berglas, Constantine & Ozer, 2014). מחקרים עדכניים אף מראים כי תוכניות העוסקות בזכויות וביחסי כוח בחברה הן תוכניות אפקטיביות יותר (ראו למשל Haberland & Rogow, 2015).
התפיסה בבסיס סקירה זו היא כי קידום בריאות מינית קשורה קשר הדוק למניעת אלימות מינית. לדוגמה, במדריך עדכני שהוצא בארה"ב על ידי המרכז הארצי למניעת מחלות (CDC), מתואר כי קידום בריאות מינית הוא אחד האסטרטגיות למניעת אלימות מינית (Basile et al, 2016). אלימות מינית היא אחת הבעיות המורכבות והכואבות בחברה האנושית. נתונים עדכניים מראים כי 11.8% מהאוכלוסייה הבוגרת עברו פגיעה מינית לפני גיל 18, וכי אחוז הנשים הנפגעות גבוה מאחוז הגברים הנפגעים: 18% מהנערות והילדות ו-7.6% מהנערים והילדים (Stoltenborgh, Van-IJzendoorn, Euser & Bakermans-Kranenburg, 2011). במחקר עדכני שנערך בישראל עולה כי 10% מתלמידי כיתות ד'-ו' דיווחו על קורבנות לאלימות מינית שהופעלה מצד תלמידים אחרים בביה"ס וכ-16% מקרב תלמידי כיתות ז'-י"א דיווחו על קורבנות לאלימות מינית (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, 2016). במחקר ישראלי רחב היקף נוסף עלה כי 18.7% ממדגם של 12,035 ילדים ומתבגרים בני 17-12 דיווחו על פגיעה מינית שעברו (Lev-Wiesel, Eisikovits, First, Gottfried & Mehlhausen, 2016). מחקרים בקרב אוכלוסיות בסיכון מראים כי אחוזי הפגיעה המינית בקרב אוכלוסיות אלו גבוהים עוד יותר. לדוגמה, בקרב נערות וצעירות בסיכון בישראל ובמדינות נוספות, אחוזי הפגיעה המינית נעים בין 29% ל-65% (כאהן-סטרביצ'ינסקי, יורוביץ, קונסטנטינוב ואפרתי, 2005; Priebe & Svedin, 2008).
נפגעי אלימות מינית עלולים לסבול מהשלכות לטווח קצר ולטווח ארוך במגוון רחב של תחומי חיים. סקרים אפידמיולוגיים הראו כי אלימות מינית בילדות (קרי, לפני גיל 18) היא גורם סיכון לחרדה, לדיכאון, למצוקה רגשית גבוהה, לשימוש בסמים ולהתנהגות אנטי-חברתית (גל, לבב וגרוס, 2010; Flett et al, 2012; MacMillan et al, 2001; Molnar, Buka & Kessler, 2001). מעבר לכך, לפגיעה מינית טווח נרחב של השלכות על פרטים, משפחות, קהילות וחברות ביחס לתחומים רבים כמו: בריאות, חינוך, תעסוקה, פשיעה ורווחה כלכלית (WHO, 2010a).
אלימות מינית כרוכה גם בהוצאות כספיות רבות מצד הנפגע/ת ומצד החברה (ינאי, 2005). מחקרים שונים בעולם מנסים לכמת את העלויות הכלכליות של השלכות אלו ומצביעים על הוצאה ממשלתית המוערכת בין 100,000 $ ל-150,000 $ לנפגע בשנה. המחקרים מתייחסים הן להיבט המיידי הפשוט למדידה (כגון טיפול רפואי הקשור לפגיעה, התערבות של גורמי החוק) והן להיבטים ארוכי הטווח שהוזכרו לעיל. ההשלכות הקשות של האלימות המינית מביאות לשימוש רב בשירותי רפואה ובשירותי בריאות הנפש; כמו כן, לעיתים עלולות לגרור הוצאת הנפגע/ת או הפוגע מביתו או כליאה של הפוגע. השלכות נוספות הן אובדן כושר עבודה והזדקקות לשירותים סוציאליים ולקצבאות. מחקרים אלו בעיקר מדגישים את הפן הכלכלי של הסבל ושל אובדן איכות החיים (Dolezal, McCollum & Callahan, 2009; Yang, Miller, Zhang, LeHew & Peek-Asa, 2014; WHO, 2004 ). בישראל, המשרד לביטחון פנים (2011) מעריך כי העלויות הממשלתיות בגין עבירות מין הן במקום השני אחרי רצח וכי הן מגיעות ל-39,000 ₪ למקרה בשנה ולממוצע של 620 מיליון ₪ (הפער בין המדדים השונים נובע, בין השאר, משוני במרכיבים הנכללים בתחשיב).
אלימות מינית קשורה קשר הדוק לפערים מגדריים בין נשים לגברים בחברה פטריארכאלית (Gressard, Swahn, Tharp, 2015). לכן, מניעת אלימות מינית היא משימה שיעדיה קשורים לקידום שוויון מגדרי בחברה (WHO, 2010a). מניעת אלימות מינית לא צריכה להיעשות רק אל מול נערות וצעירות, אלא גם מול נערים וצעירים (Peacock & Barker, 2014). יתרה מכך, המודל האקולוגי שנתמך על ידי ארגון הבריאות העולמי גורס כי מניעת אלימות מינית צריכה להיעשות אל מול קשת רחבה עוד יותר של גורמים ובתוכם: מורים, הורים, אנשי מקצוע והקהילה הרחבה יותר (Heise, 1989; WHO, 2010a).
סקירת הספרות להלן תחולק לכמה חלקים: הפרק הראשון יעסוק בקידום בריאות מינית; הפרק השני יעסוק באופן כללי במניעת אלימות מינית בין קטינים; הפרק השלישי יעסוק בהתערבויות למניעת אלימות מינית לפי רמות שונות של המודל החברתי-אקולוגי; הפרק הרביעי יתמקד במבט בינלאומי משווה בין מדינות שונות באשר למדיניותן בנושאים הללו.